שינויים
האינטרנט נתפס כמרחב בו יכול אדם לבטא את עצמו ולשמור על מידה רבה של [[אנונימיות]], המגבירה את חופש הביטוי, במיוחד עבור קבוצות שוליים שדעותיהן עשויות להיחשב ללא-מקובלות. מאפיין זה הוא גם אחד הגורמים לירידת האמינות של המידע ברשת החברתית, מכיוון שקשה יותר לבחון לעומק את מהימנות המידע או מוסר המידע באינטרנט.
בשנת [[2018]] ארגון [[Freedom House]] פרסם את דו"ח החירות המקוונת השנתי, והציג פגיעה בחופש הביטוי המקוון בפרטיות הגולשים, במיוחד במדינות בהן התקיימו בחירות בשנת 2018. במדינות שונות - בעיקר מדינות לא [[העולם המערבי|מערביות]] - עלו התופעות של צנזורה, ומתקפות [[האקינג]] או [[מאסר]]ים של מי שביקר את הממשל המרחב המקוון. מבין המדיניות המערביות, [[ארצות הבריתהמדינות המאוחדות של אמריקה]] צוינה בדו"ח כמי שפגעה משמעותית בעמודי התווך של חופש הביטוי כשביטלה את [[נייטרליות הרשת]]. הדו"ח התייחס באריכות להשפעתה השלילית של [[הרפובליקה העממית של סין|סין]] על חופש הביטוי העולמי: "בשנה שחלפה, ממשלת סין ארחה בכירים מעשרות מדינות לסמינרים בני שבועיים או שלושה שעסקו במערכת הצנזורה והמעקף המקיפה שלה". הדו"ח תיאר מקרים בהם מדינות השתמשו בתופעת ה[[פייק ניוז]] כתירוץ כדי לחסום רשתות חברתיות או [[אתר אינטרנט|אתרי אינטרנט]] זרים, במטרה להתקרב בהדרגה למודל הסיני. הארגון סיכם את הדו"ח בהסבר: "אירועים בשנה האחרונה אישרו שהאינטרנט יכולה לשמש לשיבוש דמוקרטיות באותה מידה שהיא יכולה לערער [[דיקטטורה|דיקטטורות]]".
== חופש הביטוי במשפט הבינלאומי==
בבחינת הסוגיה הדגישה הוועדה כי על כל מגבלה על חופש העיסוק לעמוד בתנאי שלושת הסייגים: מקור בדין, הגבלה מסיבה לגיטימית ונחיצות. במקרה זה, בבחינת התנאי הראשון נמצא כי החוק המדובר מהווה מקור בדין ברמה מספקת. כן נקבע כי הסייג השני מתקיים אף הוא, היות שניתן לראות בשאיפה להגן על אינטרסים של פרטים יחידים או של הקהילה כולה כסיבה לגיטימית, ויש לראות בהתבטאויותיו של פוריסון כפגיעה בקהילה היהודית כולה. בנוגע לסייג השלישי, קבעה הוועדה כי בהיעדר טענה המפריכה את טענת ממשלת צרפת בדבר נחיצות החוק כאמצעי להגנה על האינטרסים האמורים, יש לראות את סייג הנחיצות כמתקיים. על כן, נפסק כי המגבלה אשר מטיל החוק על זכותו של פוריסון לחופש הביטוי היא מגבלה מותרת.
== חופש הביטוי בארצות הברית במדינות המאוחדות של אמריקה ==
בגרסתה המקורית מבטיחה [[חוקת ארצות הבריתהמדינות המאוחדות של אמריקה]] את זכויות המדינות המרכיבות את [[ארצות הבריתהמדינות המאוחדות של אמריקה]], אך אינה אומרת דבר על זכויות הפרט. הגנת [[חופש הדיבור]] נכללת ב[[התיקון הראשון לחוקת ארצות הבריתהמדינות המאוחדות של אמריקה|תיקון הראשון לחוקה]], שתהליך אישורו התבצע בשנים 1789–1791. בעקבות תיקון זה ניתנת בארצות הברית במדינות המאוחדות של אמריקה הגנה נרחבת לחופש הביטוי, אך גבולותיו אינם ברורים, ונבחנו ב[[בית המשפט העליון של ארצות הבריתהמדינות המאוחדות של אמריקה]].
שני פסקי דין חשובים בנושא חופש הביטוי ניתנו ברבע השני של [[המאה ה-20]]. באחד נשלח לכלא [[יוג'ין דבס]], [[סוציאליזם|סוציאליסט]] שקרא שלא להתגייס לצבא ב[[מלחמת העולם הראשונה]]. השופט [[אוליבר ונדל הולמס הבן|אוליבר ונדל הולמס]] אמר כי חופש הדיבור אינו מקנה את הזכות לצעוק "אש!" בתיאטרון צפוף. אולם בפסק דין חשוב אחר קבעו הולמס וברנדייס, כנגד דעת הרוב, כי יש לצמצם כל איסור על חופש הביטוי למצב של "סכנה ברורה ומיידית".
לבסוף קבע בית המשפט העליון, בתיק ברנדנבורג נגד אוהיו (1969), שהסף הנדרש על מנת שדברים יצאו מתחום הביטוי הלגיטימי הוא שהם נועדו לגרום למעשה בלתי-חוקי ממשי ומיידי. מבחן זה שתקף מאז אוסר על המדינה להוציא מחוץ לחוק ביטוי המצדד באלימות או בהפרת החוק, אם ביטוי כזה לא נועד להביא לעבירה ממשית ומיידית.
